אינטרקארנט

מרשמי ביניים הומאופתים הם הרמדיס הניתנות במהלך טיפול הומאופתי במחלות אקוטיות או כרוניות במטרה להאיץ את מהלך הריפוי או במטרה להסיר את המכשולים דוגמת חסמים מיאזמתיים. רמדי הניתנת כאינטרקארנט עוזרת לרמדי האינדיקטיבית לפעול במהירות ולהעצים את המהלך של הכוחות המרפאים של הפציינט.

השימוש במרשמי אינטרקארנט הוא נקודת מחלוקת בעולם ההומאופתיה והתפישה של מרשמי ביניים מיאזמתיים לא הוגדרה עד סופה. חשוב להבין כי כל תפישה בהומאופתיה התפתחה כתוצאה מצרכים שעלו בהתאם לקשת הרחבה של הפרקטיקה ההומאופתית. הומאופתיה היא רפואה של האדם השלם ועל מנת להבינה לעומקה אנחנו צריכים להחזיק במגוון רחב מאד של כלים. אבל אסור לנו לשכוח כי כל תפישה, כל כלי שנרכוש, מתקיימים בתוך פריזמה מסויימת ובתוך מגבלות.

כנקודת פתיחה, עלינו ללמוד מדוע התפתחה התאוריה והפרקטיקה של מרשמי הביניים המיאזמתיים. התשובה דומה מאד לתפישת המיאזמות של האנמן. האנמן בגאוניות חקירותיו וניתוחי המידע שלו, פיתח את התאוריה כבר לאחר 12 שנות פרקטיקה הומאופתית. בקליניקה שלו נצפו כישלונות, שהיו בולטים לעיניו עוד יותר לאחר שהקפיד לרשום רמדיס שעמדו בכל כללי חוק הדומים. חוק זה היה הבסיס למחלוקת על התאוריות החדשות של האנמן. אלו זכו להתקפות חריפות מצד אושיות הומאופתיות דוגמת הרינג ואחרים. סלע המחלוקת היה : "אם טוטאליות הסימפטומים היא המדד הסופי והאחרון לבחירת הסימילימום, מדוע אנחנו צריכים את התיאוריה הזו?". היום אנחנו יודעים ועדים להתפתחות ההבנה של התאוריה המיאזמתית, והיא כעת מובנת יותר ועומדת כשומר ומציל לזכות הפרקטיקה ההומאופתית מזה שנים רבות וארוכות.

ישנה הקבלה ברורה בין מרשמי הביניים המיאזמתיים (IP) למרשמים מיאזמתיים (MP).

מרשמי הביניים המיאזמתיים הם חלק מלימוד יחסי גומלין בין רמדיס.

(מתוך ההקדמה למאמרו המקיף של ד"ר קוקרני על מרשמי הביניים המיאזמתיים- תרגם: גיא טידור)